תודה על השירות שלך

"תודה על השירות שלך"

אמרתי לה באמצע היום ברכבת.

לא היה לה מושג מי אני ומאיפה נפלתי עליה.

היא מחייכת ואומרת לי "למה?"

השבתי לה בחיוך קצת נבוך...

"את יודעת למה"

היא ממשיכה לחייך ואני רואה אותה קצת מבולבלת ותוהה..

"אני לא יודעת"

אני אומרת לעצמי בלב "תפסיקי לשחק עם אנשים ופשוט תגידי לה"

הקול שלי מתחיל לרעוד והלב דופק,

חוויה פיזית שאני מכירה כשהגוף מסמן לי לדבר, לא לשתוק.

"השרוך שלך זה השרוך עם הכי הרבה רגשות מעורבים שאני מכירה"

"את מכירה את השרוך?" החיוך יורד מפניה ומבט מופתע מגיע במקום...

"כן מכירה מקרוב... ביקרתם אצלי לפני 18 שנה ואני זוכרת את היום הזה כאילו הוא היה אתמול.."

"אוי אני מצטערת לשמוע"

היא אומרת במבט חומל ומבין...

התיישבתי לידה ושאלתי אם אפשר לשתף אותה במשהו..

"ברור"

היא אומרת לי, "אני אשמח"

אני מתיישבת לידה ודמעות מתחילות להופיע...

אני מתחילה לספר לה..

"אני זוכרת את הקצינת נפגעים הראשונה שלי כאילו רק אתמול היא חיבקה אותי את החיבוק הארוך והחזק והכי טוב שיכולתי לקבל באותו היום. היה לה את המבט הכי אוהב ואת העיניים הכי טובות שיכלו להביט בי.

הייתי רק בת 16, באמצע בחופש הגדול, והיא ליוותה אותי ואת המשפחה שלי,

היא הייתה לי כמו אמא שנייה באותה תקופה."

גם היום אני יודעת... הייתה לי את הקצינת נפגעים הכי טובה שיכולתי לבקש. אני זוכרת איך היא עברה בין הבתים של אמא ושל אבא בקיבוץ. ראיתי אותה מחבקת אותו והוא פשוט התפרק לה בידיים. הייתה לה יכולת כזו לגרום לנו להרגיש בטוחים בסיטואציה הכי כואבת

שמשפחה יכולה לדמיין לעצמה.

"אז רק רציתי להגיד לך תודה על השירות שלך, ושתדעי כמה את משמעותית."

בשלב הזה כבר שתינו עם דמעות בעיניים

ואני כבר צריכה לרדת בתחנה...

אמרתי לה תודה וירדתי מהרכבת.

אין לי מושג מי זאת הייתה...

אבל כל פעם שאראה שרוך תכלת- צהוב הלב שלי ידפוק יותר מהר, יתכווץ ויתרגש, יבכה וישמח. עד היום בא לי לחבק את כל מי שאני רואה עם השרוך הזה כי אני יודעת כמה הם משמעותיים למשפחות השכולות, ויש להם את אחד התפקידים הכי קשים בצה"ל כבר עשרות שנים... ובעיקר השנה.

18 שנה עברו מאז שלמדתי מה זה השרוך הזה... ואני זוכרת את אותו היום כאילו הוא קרה אתמול. היום אני הרבה יותר חכמה ונבונה, אבל כשלב נשבר באופן הזה...

הוא לא מתאחה לעולם.

לא משנה כמה זמן עבר אני רוצה את אח שלי בחזרה.