קשרי כאב

~קשרי כאב~

כשאנחנו עוברים עם אנשים טראומות וכאב, משהו בנו נדבק אחד לשני.

החוויות העמוקות והמשותפות נצרבות בתוכנו ברמת התא, בגוף הפיסי.

החוויות נרשמות בגוף ויוצרות "קשרי כאב".

לעיתים, קשרי הכאב, זו הדרך היחידה, המפה היחידה שלנו לנבחי הנשמה שלנו, לעומק האמיתי שלנו, וזה יכול למכר.

אנחנו "נתקעים עליהם" וקשה לנו לשחרר,

זו אחת מהדרכים להתמכר לכאב.

אומנות השיחרור היא הדבר הכי משחרר בעולם.

אך היא מבקשת מאיתנו לעשות תהליך מעבר מודע.

האומנות הזו מלווה ברגש הגעגוע המעלה מתוכנו תחושות כמו חוסר, כאב, חרטה, אשמה, ולבסוף גם סבל.

געגוע זה רגש קצת מניפולטיבי, הוא מתעתע.

הוא לכשעצמו גורם לנו ל"מחטף הווה".

הוא לא באמת מאפשר לחיות בהווה.

במקום פנימי עמוק הוא מצביע לנו על

"מה חסר לי ברגע זה ששייך לעבר"

אל תקשיבו לגעגוע אם הוא מבוטא כלפי אדם שהזיק לכם בעבר.

געגוע יכול להיות גם תזכורת להביא לתודעה הכרת תודה, על מה שיש לי עכשיו, ברגע זה, על מי אני עכשיו, ברגע זה. על מה עברתי כדי להגיע לרגע הזה.

מהכרת תודה הדרך לאהבה עצמית יותר קצרה.

אפשר להחזיק את זה ביחד?:

געגוע על מי/מה שאינו, והכרת תודה על היש.

באמצע- זו אחריות של כל אחד ואחת,

לרפא את הפער הקיים.

לי עוזרת נשימה.

לעצום עיניים ולהוכיר תודה על היש.

אחת ממתנות ה"אובדן" היא ש"היש" גודל ומקבל מקום יותר משמעותי בחיים שלנו.

הכרת התודה גודלת בתוכנו. זה לא אומר שהגעגוע נעלם.

הכאב לא "מצטמצם".

כן נוצר עוד מקום, והנשימה מאפשרת לי ליצור עוד מרחב בתוכי כך שמשהו נוסף יוכל להתקיים בתוכי.

ברגעים האלה, "קשרי הכאב" שיצרנו בעבר משתחררים

עכשיו אפשר יותר לנשום.

~~~~~

נכתב מתוך ידע מניסיון חיים